קריאה אקדמית/ מיומנויות יסוד בקריאה ובכתיבה אקדמית (34401)

האוניברסיטה העברית בירושלים:  בית הספר לחינוך

בעבודה זו אציג את ספרו של ד"ר ישראל בנימינוב, "יאנוש קורצאק-האדם, המחנך והסופר: מונוגרפיה". ספר זה הוא אחד מן המקורות אשר הובאו לצורך שימוש עבודת הסמינריון שלי. אבחן ואנתח את הפרק הראשון מתוך ספרו "אגדת קורצ'אק", תוך שימוש בעקרונות ושלבי הקריאה האקדמית.

 ראשית אנתח את הספר על-פי השלב הראשוני, והוא נתוני הספר. אבקש לשים את הלב אל שם הספר. המחבר אינו משתמש בכותרת "מפוצצת" ומושכת במיוחד, אלא מתייחס בישירות אל התוכן בו הוא מתכוון לדון בספר. בניגוד לכך ניתן לראות כי כותרת הפרק "אגדת קורצ'אק" הינה יותר מושכת. ד"ר בנימינוב אף טורח לציין בשם הספר כי מדובר ב"מונוגרפיה". כלומר, אם לפני כן ציינתי כי אין ניסיון בידי בנימינוב למשוך את הקורא בכותרת, הרי במתן מידע זה, הניסיון מגיע לידי ביטוי. בדרך כלל מונוגרפיות כתובות בצורה יותר ידידותית כלפי הקורא אשר מאפשרת בחינת נושא באופן ממוקד וברור יותר.

פן נוסף אליו ארצה להתייחס הוא הפן החיצוני של הספר. בכריכה ישנו מעין איור של קורצ'אק, הנראה מביט לכיוון אחר מהקורא, אולי מביט אל עבר האופק. לצד האיור מצוי התלאי הצהוב, אולי לרמוז על אשר ידובר בהמשך או שמא הדגש אשר יושם אל עבר זהותו היהודית של קורצ'אק. היבט אחרון אשר יש לשים אליו לב הוא הרקע המופיע מאחורי האיור. הרקע הינו סוג של מפה, אולי על מנת להציע לבחון את דמותו של קורצ'אק ברקע ההתרחשויות בתקופתו באירופה. בהצגת הפרק הראשון מוצגת תמונתו של קורצ'אק עם ילדי בית היתומים שלו, לעומת האיור בכריכתו. התמונה נותנת מבט רחב יותר על יחסיו של קורצ'אק עם חניכיו ורומזת, בנוסף לכותרת, על תוכן הפרק.

המחבר הינו זכר, על אף שבנושאים מסוימים מדובר לעיתים בפקטור חשוב, איני חושב כי מידע זה ישנה באופן כלשהו במקרה זה. בנימינוב נושא בתואר הד"ר, ניהל בעבר תיכון, שימש כמרצה לחינוך באוניברסיטת תל אביב ופרסם מחקרים וכתבים רבים בתחום החינוך. כל אלו מעידים על רצינותו ומהימנותו של המחבר וזיקתו לתחום החינוך. הספר יצא לאור בשנת 2006, כלומר נכתבו עד לפרסומו כתבים רבים בנושא. מידע מעניין נוסף הוא כי בדיוק באותה השנה הוקמה אנדרטתו של קורצ'אק  ביד ושם. קורצ'אק בדמות הפסל הגדול נראה באנדרטה מחבק את חניכיו הקטנים והכחושים. ניתן אולי לייחס עליית מדרגה בהתייחסותנו בישראל אל הנושא של קורצ'אק בתקופה זו. הוצאת הספר היא הוצאת "אורט ישראל" אשר אף היא משוייכת לתחום הרלוונטי.

                 כעת אבחן את הספר מבחינת מבנהו. הספר אינו ארוך ויחסית רגיל: בעל תוכן עניינים, עם פתיחה בתחילתו וביבליוגרפיה בסופו, וכתיבתו מוצגת באופן בהיר וקריא. קיימות מספר תמונות בספר, בעיקר בראש כל פרק. וכאשר המחבר מצטט ממקור מסוים, הכתב מוצג באופן שונה בהתאם וכן ישנן הפניות לביבליוגרפיה.

                שלב הקריאה הראשונית:  מרפרוף קל בפרק עולה כי אין כותרות פנימיות אשר יכולות להעיד על מהלך מסוים. עם זאת, כותב המחבר בתחילת הפרק על אגדת קורצ'אק אשר נולדה בשל הליכתו אל מותו יחד עם חניכיו מבחירתו שלו, ובכך למעשה מת מוות הרואי. ישנם מספר ציטוטים אשר בולטים לעין ומדגישים את התייחסותו של קורצ'אק ודאגתו כלפי ילדי בית היתומים אשר ניהל. מילה אשר נראתה כי חזרה על עצמה יותר פעמים ממילים אחרות בפרק זה היא "גבורה", בצורה כזו או אחרת. וכן אף בסיום הפרק המחבר שב ומדבר על גבורתו של קורצ'אק ברגעים האחרונים עם חניכיו. גבורה אשר לדעתו לא הייתה מקרה חד פעמי, אלא מדובר בדפוס התנהגות אשר מאפיין את הגותו ומפעלו החינוכי של קורצ'אק. דאגתו ותחושת האחריות וטיפוח החמלה כלפי החניך, היו התכונות העיקריות אשר הנחו את קורצ'אק. מספר ציטוטים מפרק זה בשלבים שונים בחייו של קורצ'אק אשר מדגימים זאת באופן מובהק: "אימצתי לי לבן את שירות לילד וענייניו", "הרי לא תעזוב את ילדיך במחלה, באסון, בסכנה. וכאן 200 ילד, איך אפשר להשאירם לבד?". כלומר קיים ניסיון של בנימינוב לבנות טיעון על בסיס התנהגותו של קורצ'אק. טענתו היא כי מדובר במחנך אשר שם על נס את רווחת החניך וקבלת אחריות מלאה לשלומו, עקרון אשר עמד בו עד רגעיו האחרונים בעולם.

                לאחר הקריאה הראשונית אמשיך אל הקריאה המעמיקה. בשלב זה אסנן את החלקים אשר אינם רלבנטיים לעבודתי ואבחין ברעיונות המרכזיים הפונים אל זהותו ועיצוב אישיותו של קורצ'אק. כתבים אשר לדעתי טפלים ובחרתי לסננם הם ביקורי המחבר במחנות ההשמדה ותיאורם המפורט. הדוגמאות השונות המובאות בפרק מובילות את המגמה בה מחזיק בנימינוב והיא כי למרות שלל ההזדמנויות אשר נכרו בפני קורצ'אק להימלט מן התופת, החליט להישאר עם חניכיו. המחבר רואה בזה כעניין עיקרי, ואני מוצא לנכון לראות בכך דוגמא לפן ההומניסטי הדומיננטי בזהותו של קורצ'אק, אשר ראה בכל ילד וילד קודם כל בן אדם, ונחלץ אל הציבור אשר היה ידוע כחלש ומדוכא בחברה בתקופה זו.

                בשלב האחרון, הקריאה הביקורתית, אשוב ואקרא את הפרק ואגבש דעה על הטקסט, אבחן אותו על בוריו ואחשוב האם ישנם היבטים וכתבים אשר אוכל להיעזר בהם בכתיבת עבודתי. ד"ר בנימינוב מבסס היטב את טענתו בדבר אגדת קורצ'אק הן בעזרת עדויות שונות והן בעזרת רשמי יומניו האישיים של קורצ'אק. אך האם אלו הביסוסים היחידים אשר יכל להתבסס עליהם המחבר? הייתי מצפה לראות הוכחות אשר לא קשורות בקורצ'אק וברעיו, אלא באנשים אשר היו עדים משום שנכחו שם ולא היו מקושרים אל קורצ'אק. תחום נוסף אשר לטעמי המחבר היה צריך לגעת בו יותר הוא הסיבה מדוע קורצ'אק נקט בגישה חינוכית זו. הכותב מציין כי קורצ'אק ויתר על דברים רבים עבור ניהול בית היתומים וחינוך תלמידיו, אך אינו מציין מה הניע אותו מלכתחילה לפעול כך, אלא רק בשלב הרבה יותר מאוחר בספר הוא מציין זאת.

נראה כי ד"ר בנימינוב ערך את ספרו באופן שונה מהרגיל, אך בהחלט מקורי. בתחילתו הוא מציג את סוף חייו של קורצ'אק ומניין נולדה "אגדת קורצ'אק" אשר רבים קראו ושמעו עליה, ורק לאחר מכן בונה את ספרו באופן כרונולוגי ולמעשה מספר את סיפור חייו ומפעלו של קורצ'אק.  עניין נוסף כי ראוי לציין לשבחו של המחבר הוא הצגת דעתו של מומחה נוסף מתחום החינוך אשר שונה מדעתו שלו בדבר הזנחת חייו האישיים והמקצועיים לטובת העיסוק בתחום החינוך וטיפוח הילדים בבית היתומים.

פרטי ביבליוגרפיה: בנימינוב, ישראל. יאנוש קורצ'אק-האדם, המחנך והסופר: מונוגרפיה. תל אביב: אורט ישראל, 2006.

תקציר הספר: