ניהול משמעת בכיתה

ניהול המשמעת מתחלק לשני חלקים מרכזיים:

  1. איך להשיג אווירת למידה עניינית ושקטה
  2. כיצד לפעול כשנוצרת בעיית משמעת

כיצד להשיג אווירת למידה עניינית וזורמת

בואו מוכנים היטב לשיעור תכננו אותו וחזרו על התכנון שלכם עד לרמה שתוכלו להציץ בו בלבד כדי ליישם את השלבים שלו.

תלמידים יקשיבו למורה שיפעיל את סמכותו האסרטיבית בכתה בדרך  נחושה ובמקביל מכבדת כלפיהם.

דברו  בטון אסרטיבי  –  מורים שפיתחו לעצמם "קול מורי"  מדברים בטון החלטי ובטוח "עכשיו הזמן לקריאה שקטה, אני מצפה מכל אחד בכתה ל…". 

 מורים רבים מתבלבלים בין טון אסרטיבי ובין שליטה או  עויינות. הדגש של הטון האסרטיבי הוא בכך שהמורה חושב ומאמין ומשדר באופן לא מילולי את המסר הבא: "אכפת לי מאוד מכך שאתה התלמיד תממש את הפוטנציאל שלך בכתה שלי מכדי שאאפשר לתלמיד אחר  (או לך) למנוע ממך ללמוד,  או מכך שימנע ממני ללמד מסיבה כלשהיא ".  המוטיבציה לקול המורי באה מאמונה עמוקה שזו הדרך האפקטיבית ביותר לסייע לתלמידים להצליח ולהתקדם עד שיגיע השלב בו התלמידים בעצמם יוכלו להנהיג את הכתה. 

כאשר אתם משתמשים בקול המורי שלכם תשאפו לעשות זאת באופן שכל תלמיד,  גם זה היושב בסוף הכתה,  יוכל לשמוע אתכם (אך לא על ידי צעקות) . אתם שואפים לכך שהתלמידים ידעו, שכאשר אתם מדברים  הם צריכים להקשיב.

נעשה שימוש בקול המורי כאשר המורה מזהה התנהגות שנתפסת על ידו כמותאמת לאקלים הכתה שהוא שואף לטפח –  מורים אפקטיביים למדו  שחשוב להשתמש בקול המורי דווקא כאשר מזהים התנהגות שמותאמת לציפיות המורה, ולא רק במצבים בהם ההתנהגות אינה מותאמת לציפיות. מדוע?  כאשר מחזקים תלמידים שהתנהגותם תורמת לחיזוק האקלים המצופה , תורמים בכך לחיזוק התרבות הכתתית אליה שואף המורה.

התכונות המנצחות של דובר אסרטיבי הן:

א.      שפה ישירה וברורה.

ב.      יכולת להפגין הבנה והזדהות.

ג.        יציבה, קול וקשר עין.

ד.      ביטחון במה שאתה אומר – ללא הערות ביטול עצמי או התנצלויות רבות.

כמה כללים שאליהם כדאי לשים לב:

כאשר את/ה היא/הוא הדובר/ת –

  1. דברים מוגדרים וספציפיים.
  2. לא שיפוטיות, לא מתן "ציונים".
  3. הדובר לוקח אחריות אישית –

לדוגמה: מה זה גורם לי: "כשאני שומעת אותך אומרת… אני מרגישה…"

הדובר מנסה להיות באמפטיה עם בן-שיחו –

לדוגמה: "אני יכולה לתאר לעצמי ש… מאד קשה לך…"

הדובר יכול להביע משאלה –

לדוגמה: "מה הייתי רוצה שיקרה בעתיד…"

תגובות לא אפקטיביות, שכדאי להמנע מהן:

ניג'וס (NAGGING) . מורים לעיתים קרובות מנג'סים לתלמידים או מתחננים אליהם שיפסיקו: "למה אתה מדבר?" "כמה פעמים אני צריך לדבר אתך על ההתנהגות שלך"? "בבקשה נסה לשלוט בעצמך". לפי JONES 2000 תלמידים לומדים מהר מאוד שמורים שמנג'סים להם לא באמת מתכוונים לכך, ולכן הם יכולים להמשיך להתנהג בדך שהם יודעים שאינה נאותה.

איומים – לאחר שלב הניג'וס מורים לא אפקטיביים  מתחילים לאיים. "בפעם הבאה שתדבר אוציא אותך מהכתה", "אני רציני, אם תפריע שוב אתקשר להורים שלך"… תלמידים לומדים מהר מאוד שמורים מאיימים "על ריק" ולא באמת מתכוונים לכך ולכן הם ממשיכים לבחון את המורים שכן הם יודעים שלא יקרה להם מאומה אם ימשיכו בכך .

ביטוי כעס –  לאחר הניג'וס והאיומים, מורים לא אפקטיביים מבטאים כעס  "זהו זה נמאס לי ממך ומההתנהגות שלך, צא מיד מהכתה".  כאשר המורה מבטא כעס התלמידים חשים שהם הוציאו אותו מהכלים,  וכתוצאה מכך הם  פחות מכבדים אותו ופחות נותנים בו אמון.

חשוב שתזכרו  שניג'וס איומים וכעס הם תגובות שלא יצרו את התוצאה שאתם רוצים כאשר אתם מנסים להתמודד עם התנהגות תלמידים.

מה כן עובד?

התגובה האפקטיבית –

בצורה אסרטיבית ונחושה לחזור על הציפיות שלכם מהתלמידים: לומר לתלמידים בצורה שקטה אך נחושה מה נדרש מהם:   "רועי, ההנחיות היו לעבוד בשקט, אתה בחרת לא לבצע …".

תקשורת ישירה של הציפיות שלכם  מסוג זה  היא הדרך האפקטיבית שתאפשר לתלמידים לדעת  שאתם רציניים ומתכוונים למה שאתם אומרים.

להתארגן לכניסה לכתה כפי שאתם מתארגנים לקראת מבצע גדול כגון נסיעה לחו"ל לזמן ממושך – להתכונן, לעשות "שיעורי בית",  וללמוד את ה"שפה" .

בהקשר של ניהול כתה מאוד מאוד יעזור תרגול מקדים בבית – זה נשמע קצת מצחיק ואולי מיותר, אך תרגול ה"קול המורי" שלכם בבית מול המראה או מול בן זוג סבלני יוכל לסייע לכם למצוא אותו מהר יותר ולהתכונן לכניסה לכתה עם בטחון.

בשעת עימות אפשרי עם תלמיד

1.       שמרו על קור רוח, על הבעת פנים שלווה ועל טון דיבור שקט (נסו לתרגל מול המראה בבית).

2.        אל תפגינו עוינות, אל תהיו תוקפנים ואל תשפילו את התלמיד בפני חבריו – דברו בטון תקיף,     אך לא עויין.

3. הפרידו בין המעשה לעושה: הבהירו לתלמיד שאתם מגנים את התנהגותו ואת דבריו ויחד עם זאת אתם ממשיכים לכבדו.

4.       אל "תגרשו זבובים " – הערות איומים חוזרים ונשנים, שאין מאחוריהם כוונת מימוש, דומים לגירוש זבוב מטריד בהנפות חוזרות ונשנות של כף היד – התנועה אינה מפסיקה את ההטרדה.

5.       הבהירו והזהירו בצורה ברורה מה תהיה התגובה: "אם לא תפסיק (תיאור ההתנהגות שאינכם מקבלים)", או "אם לא תתחיל (תיאור ההתנהגות המצופה"… "אז אאלץ ל…" – אל תחזרו על כך יותר מפעמיים!

6.       אל תתווכחו עם התלמיד. אמרו לו שתוכלו להמשיך את השיחה אחרי השיעור.

הענשה

1.       הכינו לעצמכם רשימה של פעולות בלתי נעימות (עונשים) שהן חוקיות, תואמות את תקנון ביה"ס, ניתנות לביצוע על ידי התלמידים וניתנות לפיקוח.

2.       שמרו על פרופורציות – העונש צריך להיות מותאם להתנהגות שמחייבת הענשה וחשוב שלא ייתפס כשרירותי.

3.       עונשים קולקטיביים אינם מומלצים.

4. לאחר שהבהרתם והודעתם מהי התוצאה של ההתנהגות, מהו העונש ומתי על התלמיד לבצעו – המשיכו ללמד.

5.       חשוב ליידע גורמים נוספים (מחנך הכיתה, מרכזת שכבה וכדומה) על הטלת העונש.

6. חשוב שהתלמיד יקשר בין הסיבה לתוצאה וחשוב שידע שאתם מורים אסרטיביים שמבצעים את מה שהודיעו שיבצעו.

אלעד יצחק | אלעד יצחק ו אלעד יצחק וידלנסקי